כבר בגיל קטן, היה ניכר שיש לי כישרון ציור “חריג” וכאשר אני אומר חרגי אני מתכוון לזה בצורה החיובית של העניין. לימודים אף פעם לא היו הצד החזק שלי ובמקום להקשיב למורה או לעשות שיעורי בית – את המחברות שלי עיטרו ציורים ורישומים, שלא היו מביישים את פיקאסו. כשהתבגרתי הבנתי שכישרון הציור שלי, לא יוכל לספק לי פרנסה (לפחות לא כל עוד אני בחיים) ועליי להחליט מה אני עושה. ידעתי שאומנות זה התחום שלי ושעליי לשלב את הכישרון שלי בכל בחירת קריירה שהיא. אז התחלתי ללמוד עיצוב גראפי. לא ידעתי בדיוק מה אעשה עם התעודה אבל חשבתי לעצמי שעיצוב כרטיסי ביקור, ניירת משרדית או כרטיסי ברכה, עיצוב הזמנות לאירועים, הדפסה על קנבס או הדפסת פליירים – יכולים להיות חוויה מאתגרת לא פחות מציור פורטרט או ציור שמן של טבע ונוף.
אז החלטתי לנסות ולחפש עבודה דווקא כמעצב הבית של בית דפוס יוקרתי באזור השרון. מאחר ובורכתי בכישרון ייחודי ונדיר, לא היה לי קשה להתקבל, ובתוך ימים ספורים כבר עיצבתי כרטיסי ברכה, הזמנות לחתונה, כרטיסי ביקור ואפילו התנסתי בתחומי דפוס נוספים כגון : הדפסת פליירים, שימוש בגלופות ואף הדפסה על קנבס.
נכון, אני בחור אנלוגי בעולם דיגיטאלי, ממש כמו ששר אלון אולארצ’יק, אבל חייבים להתפרנס. והרגשתי שאני מצליח גם להביא לידי ביטוי את הכישרון שלי וגם מתפרנס בכבוד.
בית דפוס ומלחמת Head Hunting
לאחר שלושה חודשים של עבודה קשה, מאומצת ותובענית באותו בית דפוס יוקרתי, קיבלתי טלפון מפתיע. מן הצד השני של הטלפון שמעתי קול חלוש שואל: ” האם אני מדבר עם רועי ?”. אמרתי :”מדבר”. הוא המשיך בקולו החלוש: “ראיתי שאתה מעצב כרטיסי ביקור מאוד יפים, כרטיסי ברכה נפלאים, ראיתי גם עוד עבודות שלך ושמעתי עלייך רבות ותהיתי אם אתה מחפש עבודה אחרת”. הייתי המום למשמע השאלה ושאלתי מי הוא זה שמדבר אליי ומה הוא בעצם מציע לי. שאלתי אותו שאלות וענה לי. הוא סיפר שהוא מנהל בית דפוס בתל אביב ונראה כי בית הדפוס הזה מתחרה בבית הדפוס שאני עובד באזור השרון.
הוא אמר שהעבודה תהיה מאוד דומה: הדפסה על קנבס, עיצוב כרטיסי ברכה, הדפסות שונות כגון הדפסת פליירים, ואף עיצוב כרטיסי ביקור וניירת משרדית – ושהוא מוכן להציע לי הרבה יותר כסף, אבל ממש הרבה יותר כסף, אך לא פחות שעות עבודה.
אני חייב לומר שבהתחלה ההצעה קסמה לי. אבל משהו בי אמר לי – לוותר. אני בחור עם ערכים ולא כל כך אהבתי את האופן שבו זה נעשה. בנוסף, כבר התחלתי להיקשר אל האנשים שעבדו איתי ונהניתי מהעובדה שהמקום קרוב לבית שלי וכמובן שנהניתי לעבוד. אהבתי לעצב כרטיסי ביקור, אהבתי לערוך הדפסות שונות כמו : הדפסת פליירים לעבוד עם דפוס אופסט ואף לראות את תהליך הדפסה על קנבס. ומשהו הריח לי לא טוב בנימת הקול של האיש שביקש את ראשי.
מאחר ואני בחור ישר, הצגתי לבעלי בית הדפוס את העניין ומשום מה הם לא התפלאו למשמע הסיפור שלי. מסתבר שהבחור שהציע לי עבודה אצלו בסטודיו הוא אח של בעל בית הדפוס בו אני עובד. פעם הם היו שותפים ועקב ויכוח עקרוני הם התפצלו וכיום הם כבר לא מדברים.
כמובן שויתרתי על המשרה, אבל משהו טוב יצא מזה – קיבלתי העלאה משמעותית בשכר ואף קיצצו לי בשעות העבודה. כעת אני גם מרוויח יותר כסף וגם יש לי יותר פנאי לעבוד על ציורים שלי ונראה כי יש תערוכה גדולה באופק !